תכניתו של פרנסואה הולנד להבראה כלכלית וחברתית של צרפת

כמה חברים שקראו את הקטעים המתורגמים מספרו של הולנד, ששלחתי לפני מספר ימים, כתבו:  "מעניין מאד, אבל ניתוח המצב הקיים אינו מספיק:  מה הוא מתכוון לעשות"?  נעניתי לאתגר זה ותרגמתי קטעים נוספים העוסקים בתכניות הפעולה של נשיא צרפת.

הרשיתי לעצמי לסדר את הקטעים שלא על פי סדרם בספר, כי אם על פי העניין.  כל ההדגשות הם שלי, וכן ההערות בסוגריים. המספרים בראש כל קטע הם מספרי העמודים בספר.

 נחי אלון

 28.   "ברצוני להסביר את הנתיב המרכזי בו בחרתי.  הוא מונע כולו על ידי העניין המרכזי, הצעירים, שסביבו יהיו כל הצרפתים מוכנים לפעול יחדיו, למרות המצב בו הם שרויים.

כדי הוביל היטב את המפעל זה, עלינו לחתור לארבעה יעדים:  הבראה, צדק, הצעירים, הרפובליקה

(עמ' 29). א.   הבראה צודקת

כדי להתגבר על המשבר הפיננסי, עלינו להכניס סדר בחשבונותינו הציבוריים, ולצאת מחובותינו. אבל פעולות אלו יהיו ללא תכלית אלא אם כן נגביל,   אחת ולתמיד, ולמן ההתחלה, את כוחו הבלתי -סביר של ההון בארצנו.  אנו זקוקים בהחלט לבנקים, לחברות ביטוח ולשווקים של  הון.  ועם זאת, איננו יכולים לשאת לאורך ימים את המצב בו שיטה בלתי מבוקרת זו מסכנת  את יציבות האשראי שלנו, שולטת בכלכלה האמיתית וקוראת ללא הפסק תיגר על   הדמוקרטיה.

אני אעשה רפורמה עמוקה של המערכת הפיננסית כדי להעמיד אותה בשירות ה בראה הכלכלית.

צעדים אלו לא יפטרו אותנו מלפעול על פי חובת המדינה.  רמת החוב שלנו היא מסוכנת:  עלינו להפחית אותה.  לתת לחוב לגדול, פירושו לשים את עצמנו בידיו של השוק, דהיינו להקריב את ריבונותנו.

אכבד את התחייבויותיה של המדינה.  הבטחתי להוריד ל3% את הגירעון עד סוף 2013, ולהגיע לאיזון ארבע שנים מאוחר יותר.  לוח זמנים קפדני ומציאותי זה ירגיע את הנושים שלנו וישחרר  את הלחץ מן השוק.  אי אפשר להתקדם מהר יותר אלא אם כן נהרוג את הצמיחה.  אבל גם אי אפשר להתחמק מחובה זו אלא אם כן נהרוס את עצמאות המדינה.

בתנאי אחד:המאמץ חייב להיות צודק.  הפחתת הגרעון דורשת חלוקה-מחדש הוגנת בהתאם לתרומה.  השיטה הפיסקלית שלנו חייבת לעבור רפורמה כדי שכל צרפתי יתרום חלק צודק במאמץ המשותף.

אגרום לכך שבעלי ההון הגדולים בצרפת יתרמו  את חלקם, ואגביל בחומרה את ההקלות הפיסקליות שיצרו חוסר שוויון גדול מדי.

כאשר הרפורמה הזו תתממש , השוויון הדמוקרטי בפני המיסוי יחזור, ותובטח יציבותם של כל השחקנים הכלכליים, שוב לא אגע יותר במערכת הפיסקלית במשך כל שנות כהונתי.

אמצעים חדשים אלו יפחיתו את הגרעון, אבל הם לא יספיקו:  לא מספיק לטפל רק בהכנסות. עלינו להגביל את ההוצאה הציבורית. איש לא יוכל לקבל שהמדינה איננה מקיימת בעצמה  מה שהיא דורשת מאזרחיה.  המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה מתיחה אינסופית של ההוצאות הציבוריות.  אקצץ בהוצאות מיותרות, שנולדו מן הבירוקרטיה  שכל הארגונים נגועים בה.  כל הוצאה חדשה תאוזן בהפחתה מקבילה בסעיף תקציבי אחר.  בכוונתי לרכז את האמצעים ואת  וההשקעות הציבוריות בבתי הספר, במחקר, בתעשיה ובטכנולוגיה.

כאשר ייווכחו האזרחים שהמאמץ מחולק באופן שוויוני , יחזור הביטחון במאמץ הציבורי. כך תפתח הדרך לפיתוח .

136. כדי להפחית את הגירעון בצורה צודקת, נחוצה רפורמה פיסקלית.  אפעיל אותה למחרת בחירתי.  היא תכלול הרחבת טווח  המיסוי על רווחים, סילוק הפטורים הפיסקליים ממס,  מיסוי פרוגרסיבי נכון יותר,  פעולה הגיונית ומודרניזציה.    הרפורמה תאפשר למצוא את המקורות הנחוצים  ולהפחית סוף סוף את הרווחים המוגזמים של המיוחסים. היא מהווה את היפוכה של  מדיניות   הנשיא היוצא, אשר אחרי שהעמיק את הגירעון והוריד את  נטל המיסים מעל לעשירים, רוצה  להגדיל את הגירעון עוד יותר על ידי הכבדת עול המיסים על בתי האב החלשים!  הפילוסופיה הזו מחזירה אותנו למשטר הישן (לפני המהפכה הצרפית-נ.א), שבו שליש מהאומה נשא על עצמו את כל עול הוצאות חצר המלוכה, לתועלתה הגדולה של האריסטוקרטיה. אני דוחה חזרה בלתי סבירה  זו לעבר.  אשיב לצרפת את הצדק בפני המס.

  ייצור מתוך סולידריות.  באותה עת שומה עלינו לעבור למתקפה.  לא תיתכן הבראה ממשית ללא חזרת הצמיחה, שרק היא תאפשר להחזיר את כוח הקנייה, להרחיב את התעסוקה ולממן את השינוי האנרגטי ואת הביטחון החברתי.  אבל, בניגוד לשמרנים , אדאג לכך שהמאמץ התעשייתי והטכנולוגי יתבסס על הקלת העול מעל  הפועלים והעובדים, ולא על ערעור נוסף של ביטחונם ועל הפחתת כוח הקנייה. כמו כן אדאג לכך שהמאמצים הגדולים ביותר יוקדשו לייצור בצרפת , בדרך שתיאבק ביעילות בהעברת הייצור לארצות זולות יותר ובתחרות בלתי הוגנת (של ייבוא מבחוץ-נ.א).

53.  המחקר המקרו-כלכלי שנעשה בארה"ב ובאירופה מראה שגזילת עודפי הצמיחה על ידי המיוחסים במשך שלושים השנה האחרונות דלדלה את הצריכה ושיתקה את ההתרחבות.  יש קשר כמותי ברור בין ירידה בייצור לבין אי-צדק בחלוקה, בין צמיחה מדולדלת לבין אי-שוויון מטורף.  אין סיבה אחרת למשבר הפיננסי, שנגרם  על ידי הגרעון המוגזם ועל ידי החובות הנובעים ממנו.  כינוסה של ועידה לאומית בנושא ההכנסות, שתתקיים מיד לאחר בחירתי לנשיא,  איננו רק  עניין של צדק חברתי , אלא יהווה תחילתה של רפורמה פיסקלית נרחבת שתוביל לחלוקה צודקת יותר.  כך נקדם גם את בריאות הכלכלה והתעסוקה.

  …נשתלט על הגרעון על פי תכנית הבראה פרוגרסיבית  ובת קיימא. אבל החוב נגרם גם על ידי רעה עמוקה יותר:  אם מדינה מתקשה להחזיר את חובותיה,  הרי זה משום שאיננה מייצרת די הצורך. שיעור צמיחה נמוך כשלנו מדלדל את ההכנסות הפיסקליות וגורם לכך שתשלום הקיצבאות  והריביות הוא קשה יותר.  הדלדול העמוק של הייצור מסביר גם את חוסר שיווי המשקל בו אנו חיים, וביחוד בתחום הייצור התעשייתי.

30. אפתח מדיניות קפדנית לסיוע להבראה מחודשת של התעשייה. (זאת כנגד ראייה ניאו ליברלית  על פיה בעידן הנוכחי, לא התעשייה אלא השירותים צריכים להיות הגורם המרכזי בכלכלה-נ.א). …אבל אמצעים אלו לפיתוח מחודש של התעשייה יהיו יעילים רק אם נרכוש מחדש את אמונם של העובדים.  ההבראה הכלכלית תתבסס על הפחתת אי הביטחון, הגנת כוח הקנייה והרחבת זכויותיהם של השכירים.  הצדק והסולידריות יבואו לביטוי גם בעולם העבודה.

63. לקראת פטריוטיזם תעשייתי.  אירופה כולה וגם צרפת פתחו את גבולותיהן לרווחה לייבוא , בלי שום התחשבות בתנאי הייצור הממשיים של הסחורות המיובאות, גם אם נוצרו  במחיר  נזקים בלתי-קבילים לסביבה.  בכך חשפו חלק גדול של מערכות הייצור שלהן לתחרות בלתי הוגנת…

אני מתנגד נחרץ לפרוטקציוניזם (הגנה על התוצרת המקומית על ידי מניעת ייבוא או יצירת חומות מכס כבדות  -נ.א).  הוא גורם לעליית מחירים ופוגע באותו הזמן בזרימת הסחר העולמי, לרעת הכל.  לנוכח אתגר התחרות , אני מציע אמנה-של-הייצור, שתגייס את כל הכוחות:  המיגזר העסקי והיצרני, השותפים החברתיים, המדינה וקולקטיבים מקומיים, מבלי לשכוח את המגזר הפיננסי.  אעורר את הפטריוטיזם התעשייתי. .. (אמנה זו ) תציב יעדים לטווח רחוק באשר לכיווני המצוינות, תוביל למאמץ של מחקר ציבורי ופרטי כדי ליישם אותם, תגייס את המימון שילווה אותם, תפתח כלים חדשניים, תייצב את ההידברות בין נותני ההוראות לבין הכפופים להם, ותכשיר את הצעירים למשרות המחר.  בקיצור, ניצור אמנה לתעשייה הצרפתית.

בקו פעולה זה אין שום שוביניזם, שום   עקמומיות, שום נעילת שערים.

לא הכל מותר בסחר הבינלאומי.  לאירופה שמורה הזכות ליישם אמצעים של שכל-ישר אשר מתחריה מיישמים מזה זמן רב.  יש לה הזכות לתבוע מאחרים את מה שדורשים ממנה:  נורמות חברתיות וסביבתיות מינימליות, שאוסרות על ניצול חסר בושה של כוח העבודה של הארצות העניות ביותר , ושמגינות על החלק הדרומי של כדור הארץ מלעלות לקרבן על מזבח התיעוש הברוטלי וההרסני  . (138). הפטריוטיזם התעשייתי איננו סירוב לפתיחת הגבולות, כי אם תזכורת להדדיות ולחוק של סחר הוגן:  מוצרים שנוצרו בלא כבוד לנורמות החברתיות והסביבתיות, ומהווים חלק מתחרות בלתי הוגנת, לא יוכלו להכנס לאירופה בלא הגבלות.   פטריוטיזם זה ילך יד ביד עם מדיניות נועזת ונמרצת לתיעושה מחדש של צרפת. על ידי שיקום עבודות הכפיים, על ידי קידום הידע הטכני, על ידי למידה-תוך-כדי-עבודה, על ידי פתיחת בתי הספר והאוניברסיטה בפני התעשייה, על ידי הקמת מנגנונים נחוצים של מימון באמצעות  הבנק הציבורי האיזורי להשקעות, שאקים  מיד לאחר היבחרי.

מאמץ זה של חיזוק הכלכלה חייב להתבסס על הצדק החברתי.  החלוקה הבלתי-שוויונית של רווחים, המשכורות וההטבות המוגזמות שמחלקים בפיסגת החברתית,  הרפורמה הבלתי שוויונית שהנהיג השלטון בתחום הגימלאות בצרפת, שהכשילו בראש ובראשונה את העובדים החלשים ביותר,  הקיפאון בכוח הקנייה של המעמד הבינוני והנמוך בעוד זה  של האוליגרכי אינו חדל מלשגשג,  כל אלו מפיצים תחושה של אי צדק ומעוררים תסכול.

אשקם, מיד לאחר היבחרי, את האפשרות לצאת לגימלאות בגיל שישים שנה לאלו שהתחילו לעבוד בגיל צעיר ואשר השלימו 41 שנות עבודה.  אכנס ועידה גדולה שתבחן עם שותפינו החברתיים את שאלות כוח הקניה,  הביטחון  החברתי, התעסוקה ותנאי העבודה.  צרפת אינה יכולה להרוויח מהתרוששותם של הצרפתים. חלוקה נכונה יותר של הרווחים תשפר את הצריכה ולכן גם את הצמיחה. אעמיד את הצו הזה בראש סדר העדיפויות שלי.

 33.  שינוי חיי היום-יום.   בחברה צודקת, חייבת הצמיחה להוביל להקלת חיי היומיום של האזרחים. שומה על המדינה למלא בשלמות את תפקידה שלה כדי להגיע למטרה זו -מבלי שתיקח על עצמה את תפקידי החברה בה נולדות יוזמות כאלו. עליה להציב במקום ראשון את הדיור, שהוא הדאגה העיקרית של האזרחים, להבטיח להם גישה לשירותי בריאות, ולקדם את הארגון ואת היעילות של השירותים הציבוריים.

אציע לסייע בשכר הדירה באזורים הפגיעים ביותר, ובאותו הזמן אפתח בתכנית גדולה של בניית דירות.

 אקל על הגישה לטיפולים רפואיים, ואתמוך במערכת הציבורית של בתי חולים.

 הבטחון האישי של האזרח, שלא פסק מלהידרדר בשנים האחרונות, יהיה גם הוא יעד לפעולה נחרצת.  נפעיל תכנית חדשה של בטחון צמוד, תחנות משטרה ברבעים בערינו,  ג'אנדרמריה באיזורים הכפריים, וניצור אזורים של עדיפות-בטחון שבהם ירוכזו מירב האמצעים.

שיקום הרפובליקה.

114.  השלטון המקומי:  רצוני שצרפת תיהנה מרמה חדשה של חירות  השלטון המקומי.  לעתים קרובות מדי מפעיל המנהל הציבורי המרכזי השפעת יתר על השלטון האיזורי והמקומי. החוק הגדול הראשון של ביזור הסמכויות , אשר נחקק על ידי פרנסואה מיטראן, נתן את הסימן להתחלתה של מהפכה שקטה.  מאז השתמשו בצרפתים בכוח חדש זה כדי לשנות את פני צרפת.  בכל מקום שינו היוזמות המקומיות את עבודתם של נבחרי העיריות, המחוזיות והאזוריות.  יוזמותיהם של ארגונים  מקומיים ושל אזרחים עודדו את החיים הכלכליים, שינו את פני הערים, שיפרו את השירותים הציבוריים, קידמו סוף סוף את השתתפותם של האזרחים אשר קידמו בברכה את האפשרות להנהיג את עצמם. ארחיק לכת בדרך זו:  המחוזות והערים יזכו באחריויות חדשות, שילוו בהעברה מתאימה של משאבים, עם מערכת פיסקלית מקומית חדשה.

115. בתי המשפט.   נשיאותי לא תרשה שום התערבות בתפקודה היומיומי של מערכת המשפט, במיוחד בעניינים רגישים.  במסגרת מדיניות לגיטימית אשר נקבעה על ידי מוסדות החוק, השופטים חורצים משפט בלא התערבותה של הרשות המבצעת, כשהם מוגנים על ידי שיטת  מינויים שמבטיחה את עצמאותם.   הנשיאות -שהוכרזה כחסינה בפני החוק- (סרקוזי יצר חסינות גורפת לנשיא צרפת-נ.א)  הפכה להיות מעיקה,   בכך שהתערבה באורח  כבד , בכל הדרכים ובכל הרמות, בחקירות המשטרתיות ובחקירות בבתי המשפט. אשים  קץ אחת ולתמיד לסחף הרסני זה שפגע באימון הציבור והשפיל את  כבוד השופטים.

המשטרה תזכה לכבוד דומה, ותהיה מוגנת ומוכרת מבלי שתידרש למלא משימות שאינן שלה.  היא תעמוד  לשירות האזרחים ולא לשירות השלטון.  היא תחקור את העבריינים, לא את העיתונאים ואת מקורותיהם.

אשים קץ לכל הניסיונות להשפיע בדרכים אלו ואחרות על התקשורת העצמאית, הטלביזיה , הרדיו והעיתונות הכתובה,  במיוחד על ידי הפסקת מינויים של האחראים לאמצעי התקשורת הציבוריים על ידי נשיא הרפובליקה.

אגביר את כוח השליטה של הפרלמנט, ואחזיר  את  ראש המדינה למעמד בר-ענישה.  אפחית את שכר הנשיא והשרים ב-30% . (הוא אכן עשה זאת בשבוע הראשון לכהונתו-נ.א).

אציג מדיניות הגירה יציבה, שקופה ומכבדת.  אקנה לזרים המתגוררים באופן חוקי בצרפת מזה חמש שנים את הזכות להצביע בבחירות המקומיות

86. תרבות:  קיומה של צרפת מיוסד גם על תרבותה. הבנה זו   חיונית לשמירת המורשת, לקידום פעולתם של היוצרים, ולהקניית ערכיה של צרפת לדורות הבאים.  בהתאם לכך אפעל.  תקציב התרבות יהיה מוגן לגמרי (בפני קיצוצים-נ.א), כדי ששר התרבות יוכל לנהל היטב את שתי משימותיו:  טיפוח האמנים, וחשיפת מספר גדול ככל האפשר של אנשים לאוצרות התרבות …  עלינו  להשקות  שוב את כל הקרקעות שנשכחו, את האיזורים שהוזנחו במחוזותינו, את השכונות שהידרדרו בערינו.  זו  תהיה ההגנה הטובה ביותר על המורשת הצרפתית.

(באשר לדיגיטליזציה ולהפצה של משאבי אמנות ותרבות באינטרנט) …תכניתי מבוססת על שתי מחשבות :  מצד אחד- פיתוח ההיצע התרבותי החוקי באינטרנט, תוך כדי פישוט ענייני הזכויות; ומצד שני- אכיפת השתתפות במימון היצירה האמנותית על כל מי שנוטל חלק בכלכלה הדיגיטלית. לא נגיע לתגמול צודק על היצירה הרוחנית אם לא נחבור  עם  אלו שמרוויחים ממנה באופן הישיר ביותר, דהיינו ספקי הרשתות ויצרני החומרה.  צריך שהיוצרים יקבלו תגמול על יצירתם.  לכן ניאבק  כנגד הגניבה המסחרית (של הקניין הרוחני-נ.א) ונביא באותו הזמן לכיבוד הזכויות המוסריות,  זכויות היוצרים  וצרכי אמצעי התקשורת. כל אלו הכרחיים לשם יצירת איזון במיגזר.  הדיגיטליזציה של  המשאבים הספרותיים והאמנותיים תהווה משימה חשובה בתקופת כהונתי, משום שהיא תהווה גורם בצמיחה וביצירה של דגם כלכלי חדש. כמו כן אפתח תכנית לאומית לחינוך אמנותי, שתובל על ידי ערכאה בין-משרדית, תקבל תקציב מיוחד, ותהיה כפופה לראש הממשלה.

הצעירים בליבנו.  הצעירים הם הקרבן הגדול של החברה הצרפתית. אי בטחון, אבטלה וחולשת כוח הקנייה טלטלו אותם במיוחד.  לכן החלטתי להציב אותם כעניין המרכזי בבחירות.  לראשונה בתולדותינו, הדור הבא מצוי בסיכון לחיות רע יותר משחיים אנו.

כדי לשקם את שוויון ההזדמנויות בבית הספר, אשיק רפורמה במערכת החינוך.  אבטיח ששליש מהילדים בני פחות משלוש שנים יתקבלו לפעוטונים.  אתן  קדימות לרכישת ידע בסיסי  ולליבת-לימודים מחייבת לכל. אדאג לכך שאלו המכשירים את עצמם לעבודה יזכו לשילוב בעבודה עוד בתקופת לימודיהם.  אבנה מחדש הכשרה מקצועית ראויה לשמה. בחמש השנים הקרובות אצור 60.000 משרות נוספות במערכת החינוך.

  אצור בהדרגה 150.000 מקומות עבודה , כדי לאפשר לקלוט צעירים בעובדה, בעדיפות לאיזורים הקשים.

157. צריך להתחיל מן הגיל הרך.  כיום רק 13.6% מן הילדים מתחת לגיל 3 מתקבלים לגנים.  ראיתי מה משמעותו של מצב זה למשפחות צעירות רבות, אשר לעתים חייבות לוותר על עבודתו של אחד מבני הזוג, או לסמוך על עזרתם של ההורים או של חברים.  הנשים הן אלו   הנושאות לעתים קרובות בעיקר הנטל, וכך מתרוקנת מתוכן זכותן לעבוד.  אני מציע שירות ציבורי מיוחד עבור  הגיל הרך ,  במסגרת אמנה בין המדינה לבין מערכת הפעוטונים, מערכת הקיצבאות למשפחות ושל הקולקטיבים המקומיים.

לאחר מכן, בתי הספר.  אני מייחס חשיבות מיוחדת לבית הספר היסודי, שבו מתרחשים דברים כה חשובים.  הרעיון הוא להבטיח את הלימוד של ליבה משותפת של ידע ומיומנויות שתיתן לכל אחד את הכלים לעצמאות בעתיד. אוסיף מערכת של הכוונה חינוכית אישית לכל אורך הלימודים.  אראה במאבק כנגד הכישלון הלימודי עניין מרכזי.  אלו שלא יוכלו לרכוש את הידיעות המינימליות יקבלו סיוע אישי,  ובמיוחד אלו שנפלטו מבתי הספר.  הסיוע ילווה אותם   לקראת הצלחה , יבטיח  שנתיבם הלימודי לא יהיה הנתיב המדכא  המוכר, הזרוע בכישלונות ובהשפלות.   כ -150.000 צעירים יוצאים כיום מבתי הספר ללא שום כישורים! אלו יתרוממו באמצעות שירות אזרחי חדש, שיקנה הכשרה אישית.

ולבסוף, ההשכלה הגבוהה,  המדד הגדול לשוויון ולדמוקרטיזציה.  מזה שש שנים פחת חלקם של ילדי עובדים באוניברסיטאות.  כמה התחלות נמרצות נתקעות בשנים הראשונות ללימודים בגלל מרירות ובגלל המאמצים הכספיים של המשפחות, שירדו לטמיון !  בכוונתי ליצור   מסלולים להכשרה מקצועית, שיקנו תעודות אשר יתייחסו ישירות לתעסוקה.  האוטונומיה של האונברסיטאות היא אחת מהרפורמות המועילות שיזם ניקולה סרקוזי. אני כותב זאת בגלוי.  עם זאת, צריך לראות אותה לא כתחרות בין מוסדות, כי אם כהתארגנות  קונקרטית המותאמת  טוב יותר לצרכי הכלכלה, ברמת המחוז, העיר והאיזור.  אתן מקום רחב יותר לחלופות.  איני מדבר רק על הכשרה  בתהליך של התלמדות ( במעמד של שוליה), אשר מבחינת הממשלה הקודמת היה הפתרון היחידי המוצע לכל צעירי צרפת. אני מתייחס גם לאלו אשר במהלך הכשרתם האוניברסיטאית זקוקים לניסיון מקצועי נוסף, שבלעדיו החיפוש אחר התמחות מתאימה הופך להיות קשה לא פחות מחיפוש עבודה.

אני משלים חלק זה בהצגת חוזה בין הדורות, אשר הכנסתי כאלמנט חדש במערכת הבחירות. .. הוא פשוט:  מעביד אשר יקבל על עצמו להעסיק קשיש עד לזמן שבו יוכל לזכות לפנסיה ראויה, ואשר באותו הזמן יכשיר צעיר שגילו פחות  מעשרים וחמש שנים, ייהנה מפטור מלא על כל ההוצאות עבור  תנאים סוציאליים , על שני העובדים, למשך חמש שנים.  המבוגר ינחיל את נסיונו לצעיר, ושניהם יתרמו  יחד להתפתחות העסק והמדינה.  החבילה הזו תמומן על ידי ארגון מחודש של מערכת הקיצבאות והפטורים הקיימת.  הקץ למערכות שנוצרו עבור קבוצות לחץ, הקץ לנישות סוציאליות,הקץ  למתנות ולבונוסים, להטבות,  ליוצאים מן הכלל.  מבוגרים וצעירים יחד, יתאחדו בתעסוקה שנמצאה מחדש!

ולבסוף, האוטונומיה של הצעירים, זכותם הבסיסית להגיע למטרתם בכוחות עצמם, ולזכות סוף סוף בעצמאות.   נקצה מסלולי לימוד  לצעירים שירצו בהכשרה,  אשר יקבלו שכר תמורת הכשרתם בתנאי שיתרמו לחיי הקהילה.  אין יותר הטבות  ללא תרומה נגדית; לכל סיוע מצד המדינה-תמורה מצד האזרח."

[1] Hollande, Francois (2012).  Changer de destin. Paris,   Editions Robert Laffont.

אודות nahialon

אני פסיכולוג קליני ועוסק בטיפול . אני עוסק בין היתר בלימוד של מאבקים בלתי -אלימים במישור הציבורי והחברתי וביעוץ בנושא זה.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.